הטלפון שלנו:
077-2172770

מסירות נפש בכיוון הנכון

מסירות נפש בכיוון הנכון

מאת -עמי ברעם יועץ זוגי ומנחה קבוצות ,יו"ר ארגון התקשרות

מאמר מס 2

 

מסירות נפש בכיוון הנכון

 

בשבוע שעבר סיפרנו אודות בועז, חוזר בתשובה, המצוי במאבק עיקש על זקנו מול אשתו, התובעת שיגלח את זקנו. בועז מטפס אל הקדושה- מי מאיתנו, החוזרים בתשובה, לא רוצה להגיע מה יותר מהר מה יותר גבוה מה יותר חזק. כולנו רוצים, אך מה הכיוון? האם ללמוד כל היום בישיבה?האם תפילה באריכות? האם כל ערב   לחזור מאוחר מהתועדויות? קימה ב4 בבוקר, מקווה במעיין, תהילים ללא הפסקה, הוספת רבנו תם? סירטוק של שבת, פאות ארוכות. נכון כל התשובות נכונות ככל שאנו מתקדמים בדרך, אנו סבורים כי אנו מתעלים ברוחניות, בקדושה ובעיקר במעשה המצוות. אנו מתקדשים ומקיימים את הרצון האלוקי.

אך כל זאת, בהעדר עבודה פנימית, דומה לקיום המיצוות מתוך מאמץ, פחד, הקפדות, כבדות ועצלות ועוד כל מיני חמוצים וחריפים למיניהם.

ועוד יותר ככל שאנו מתקדשים לכאורה, המשפחה החברים הסביבה מתרחקים מאיתנו. נכון שיש תהליך טבעי של שינוי ובהתאם גם הסביבה, אך האמת שקשה לנו להכיל את השונה, את ההפוך מאיתנו כעת, במדרגה בה אנו נמצאים, למרות שלפני דקה היינו בדיוק שם.

אני זוכר כשהתחלתי להתעניין בעולמה של היהדות, נסענו, אני וחבר, לשבת לאחת הישיבות לבעלי תשובה בצפת. היה שם אברך שישבנו איתו אחה"צ של שבת. התבוננו בנוף הקסום של הרי צפת. למטה בוואדי עבר כביש בו נסעו מכוניות בשבת. אותו אברך אמר בעודו מסתיר את עיניו מפני המכוניות הנוסעות: "הכל בגלל העוונות שלנו! עצם זה שאנו רואים חילול שבת זה מראה על מקומנו הנמוך". הוא הצליח לזעזע אותי. המשפט שלו הקפיץ אותי. שבת. יושבים על מרפסת הפונה ליופיה המרהיב של הרי צפת, השמש בצמרות העצים, והוא בוחר לראות את העוונות שלנו מול המכוניות הנוסעות?!

למה בכלל הוא רואה את המכוניות ?

הרב ראובן דונניג , המשפיע שלי, נהג לספר על אחד שהלך ברחוב בת"א ומאוד חשש ממראות לא צנועים. לכן הוא היה הולך תוך כדי שהוא מכסה בכובעו את עיניו. כשהוא התקדם ולא ראה את הדרך לפתע נתקל בעמוד ואז אמר-  אוי סליחה גברת!

מרוב הפחד והחשש אנו לעתים יוצרים מציאות עמוסת מגננות. חיים של פחד שחס ושלום לא יטמא אותנו הבחוץ.

אמנם חוזר בתשובה מגלה עולם ומלאו. עולם חדש של קדושה ומכיר טוב ומקרוב את הבעייתיות בעולמו הקודם ובהחלט יש ממה לחשוש, אך האם חיים של פחד והתנתקות הם כוונת הבורא? מה עם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים? מה עם כל מעשיו מצוותיו?

אז בוא נהיה אמיתיים עם עצמנו. יש לנו חוסר יכולת כעת להכיל את ההפוך, את השונה, מאיתנו. כל עוד לא נחזור בתשובה בפנימיות נחזיר את עצמנו למקור לקדושה. לא נוכל להכיל את השונה וההפוך ואז נדחה, נרחיק כל מה שלא מסתדר לנו וכאילו בלבושים של קדושה.אז מרוב "קדושה" כולם מתרחקים מאיתנו ובראשם המשפחה והחברים.

קדושה היא אור ואור מושך אליו ולא מרחיק, אז למה מתרחקים מאיתנו? האם בשם הקדושה?

ככל שנעמיק ונתקרב לעצמותו של הבורא נראה שנוכל להיות גם במקומות הנמוכים ביותר ללא כל חשש.

כאשר הרבי מלובאוויטש יצא במבצע תפילין לכל יהודי, אז קמו לכך מתנגדים שראו בזה חילול השם. מספרים על חב"דניק אחד מכפר חב"ד שהיה מקים כל יום שישי דוכן קבוע בתחנה המרכזית בת"א. באחת הפעמים עבר חרדי לידו ואמר לו אתה לא מתבייש לא מספיק שאתה מטמא את התפילין אתה גם עומד ליד שלט פרסומת לא צנוע?!ענה לא החבדניק: תראה אני כאן כל שבוע בדיוק באותו מקום ועד עכשיו לא ראיתי את התמונה הזו!

אפשר לראות כל היום איך הכל מנגד, מפריע ואפשר גם אחרת. ככל שהעבודה תופנה כלפי פנים הבחוץ יפסיק להפריע אלא יסייע. במקום לראות את המנגד, בכל דבר נראה את הקדושה.שהרי "אין עוד מלבדו". אך בשביל אימוץ זווית ראיה זו, אנו זקוקים לעבודה הרבה יותר פנימית, עדינה. עבודה כזו שמאירה את  עצמנו וסביבתנו. הרבי מלובאוויטש אומר שחסיד הוא פנסאי. חסיד עושה סביבה כלומר שמאיר את סביבתו בכל מקום שהוא נמצא, גורם לחיוך. מרומם את האנשים איתם הוא בא במגע, ובעיקר והכי קשה את משפחתו אשתו וילדיו.

אנו מפסיקים לנסות לשנות את האחר אלה לשנות את עצמנו בידיעה איך שאנו מעמדים את עצמנו העולם מתייצב בפנינו.

אני מאוד מקווה שעניתי קודם לעצמי וגם לבועז ומקווה שבעקבות זאת נשאל את השאלות הנכונות איך זה אם אני כל כך צדיק בעל מסירות נפש של ממש סירטוק, כיפה שחורה, מגבעת, מתפלל שלוש תפילות במניין,התבודדות בלילות ,מיקווה, רבנו תם ועוד ,אישתי בוכה כל בוקר, אחד הילדים התחיל לגמגם הבית רועד והכל  מתפרק לאור הקדושה.

. המסירות נפש בדורות קודמים היה למסור את נפשם כפשוטו על שמירת התורה והמיצוות,בניית חיידרים במחתרת, מיקוואות וכו'

היום כל זאת לא נדרש מאיתנו אלה הפוך,העולם היום מסייע לנו בשמירת התורה והמיצוות, המסירות נפש של דורנו היא לבנות בתים שמחים ומאירים, לשמח את משפחתנו האשה וילדינו, המסירות נפש היא לראות את בני המשפחה באור חיובי למרות שבני המשפחה עושים בדיוק הפוך מהרצונות האישיים שלי, אפילו שהם רצונות של קדושה, לראות את היתרון בתוך החיסרון בהקדם האפשרי ולהפסיק להיות קורבנות של החיים, המסירות של היום היא לחשוב טוב, להיות אדם חי (חייות), שמח,זריז ובפסוק אחד -"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" לגלות את עצמותו בתחתונים ממש ובשביל כל  זה צריך מסירות נפש של ממש!