הטלפון שלנו:
077-2172770

שעה ורבע לפני כניסת שבת

שעה ורבע לפני כניסת שבת

שעה ורבע לפני כניסת שבת והבית בבלגאן.


הסירים עומדים מעל הכיריים והלהבה הגדולה מרביצה בהם אבל העניינים לא מתקדמים ככה זה שאין יותר שבת בילוי ושישי הופך גם ליום בילוי וגם ליום הכנות לקראת. עד לפני כמה שעות השישי בוקר הזה היה זמן איכות של שנינו, יד ביד בין דוכני השווקים, היה לו אפילו חיוך נלהב כשעמד ליד דוכן תכשיטים ושאל אותי מתי לאחרונה התחדשתי...
ועכשיו הצדיק מסתובב בבית עם מכנסיי האלגנט שלו , עם החולצה הלבנה המכופתרת שעד כה גם נקייה ובנעלי בית מתזז עצמו מחדר לחדר, מכשיר את הסביבה לשבת. מעלים מעיניי הילדים צעצועי נגינה, קובע למכשירים מתי ידלקו ומתי ינוחו ומעמיד על הכוננית את הספרים הנכונים לקריאה ב25 שעות הקרובות.

תוך כדי הוא שר לעצמו מזמורים שמחממים לו את הלב – הוא מכין את הכלי לכל השפע הזה שהשבת מציעה לו ואני במטבח תוהה אם בחרתי בכלי הנכון לשים בו את האורז. אני מדמיינת שכולם סביבי חוץ ממני רואים עכשיו את השקיעה בים ומפאן לפאן הם באותו עניין , מתכננים את מסלול הטיול השבועי שלהם, לקום מוקדם בבוקר לנסוע עם טרמוס חם לתצפית על איזה הר ולראות את פריחת הרקפות בצפון. ולי יש פריחה רק מלחשוב שאת הטיול הזה נוכל לעשות רק באיזה חול המועד או איזה יום בחירות..
אני וכל עם ישראל על אותו הר באותו יום ומלא שקיות במבה זרוקות מהשבתות שעברו כאן. בינתיים במטבח אני מחליטה לוותר ובצעד אמיץ אני מכריזה בקול גדול שיהיה ניתן להעביר את השבת הזאת גם בלי עוד תבשיל וממהרת להחזיר את הקפוא למקפיא לפחות עד שישי הבא.

הכל בבית במהירות שיא והזמן דופק לאחור ובדיוק עוד שעה ורבע הזמן יקפא ופתאום יהיה מלא זמן לעשות – כלום! צחוק הילדים משחקים תופסת מזכיר לי שעוד מעט הצדיק ושני חסדיו ילכו לבית כנסת ואז תהיה לי שעה נחמדת לשבת לבדי במרפסת ולעשן בשקט ואז לעשן עם מוזיקה. ושם, כשאני מדמיינת עצמי בנקודת הניצחון שלי במרפסת , אני מחליטה להגביר מהירות עבודה כדי להספיק לארגן את החסידים הקטנטנים שייקח אותם איתו לקבלת שבת כדי שאני אוכל לקבל את שלי לבדי. צ'יק צ'ק מקלחות ..טוב נו היום לא חייבים לחפוף מסכימה עם הגדול, והקטן גם ככה נראה חמוד בכל חולצה והופ הם מוכנים!

"עשרתן ערבתן הדליקו את הנר" שר לי הצדיק וחצי רומז על הדקות האחרונות שנשארו . דקה של חום הלב כשכולנו עומדים יחדיו מול הנרות דולקים, והריח של האוכל מסמן כי טוב. הם בדרך לדלת ואני בדרך למרפסת ..ופתאום החסיד הגדול שואל " אמא אולי תבואי איתנו לבית כנסת?"...
 
עינב לוין