הטלפון שלנו:
077-2172770

הוא חזר בתשובה ומה קרה למשפחה? לכתבה מתוך אתר ynet

הוא חזר בתשובה ומה קרה למשפחה? לכתבה מתוך אתר ynet
הוא חזר בתשובה, ומה קרה למשפחה?  לכתבה באתר ynet לחץ כאן
זה כבר קרה לזוג אחד או שניים: מתאהבים, מתחתנים, נולדים ילדים - ופתאום מישהו חוזר בתשובה. אם זוגיות כשלעצמה היא דבר מורכב, איך למען השם מסתדרים זוגות מעורבים? בעמותת "התקשרות" מנסים לסייע
צופיה הירשפלד
פורסם: 26.07.11, 08:42
שבת בבוקר. הוא רוצה ללכת לבית כנסת, היא רוצה לנסוע לים. ארבע שעות אחר-כך הוא עושה קידוש, היא הולכת לראות סרט. ולקראת ערב הוא מבקש לשבת לסעודה שלישית, היא לבדוק מיילים. הוא דתי והיא חילונית - והם זוג נשוי.

אם עד היום חשבתם שזוגיות זה דבר מורכב, נסו אותה בגירסה המעורבת, כשאחד מבני הזוג דתי והשני חילוני. קחו את הוויכוחים הקטנים שלכם על כביסה, הוצאות כספיות וחינוך ילדים ותוסיפו לזה שבת, כשרות, נידה, ועוד מאות מצוות ואיסורים שחלים על האחד ולא על השני. ואם רוצים יותר קשה, קחו זוג שאחד מהם חזר בתשובה במהלך שנות הנישואים. כשהם הכירו הוא היה חילוני ובשבתות בבוקר הם הלכו לים, ומה שקורה עכשיו זה לא מה שהם תכננו או חשבו שיקרה.

ברור שיש כאלה שאצלם זה לא כך, שהם מערבבים בבית דתי וחילוני וזה עובד להם נהדר. שפע ברכות על ראשם, עליהם אני לא מדברת.

מישהו ראה ספונטניות בסביבה?
ביום חמישי יתקיים בניר עציון סמינר ייחודי של עמותת "התקשרות", שמטרתו לסייע לזוגות מעורבים - דתיים וחילונים - לגשר על פערים שנוצרו עקב השקפותיהם הדתיות.

"העובדה שאחד מבני הזוג הוא דתי והשני חילוני משפיעה על כל הרבדים בחיים", מבהיר עמי ברעם, מייסד העמותה. "הספונטניות נעלמת, וכל דבר צריך לחשוב ולשקול. מה עושים בשבת? על מה שומרים? לאן יוצאים לאכול? איפה ואיך מבלים עם החברים שלנו? זה מאוד קשה. צריך לעשות תהליך של בירור, צריכה להיות חשיבה לבד, וחשיבה משותפת. וכשמגיעים ילדים, אז באות בעיות חדשות, אבל מה שלא עושים - חייבים לעשות את זה ביחד".

כשברעם מדבר על זוגיות מעורבת הוא מדבר על עצמו. כשהוא הכיר את אשתו הוא היה חילוני, וגם היא. בשנה הראשונה לנישואיהם הוא החל לחזור בתשובה, והזוג הטרי מצא את עצמו מתמודד עם פערים גדולים, שלא היו שם קודם. כדי להתמודד עם מה שקורה, הם מצאו עוד זוגות
כמותם והתחילו לעשות שבתות יחד. בהמשך הגיעו גם סדנאות עם פסיכולוגית ולפני חמש שנים הוקמה עמותת "התקשרות".

"ראינו שהמסגרות הרגילות לא נותנות לנו מענה", הוא מסביר, "הן מתאימות רק לצד אחד, כך שתמיד הצד השני לא מוצא את עצמו. למשל, בית כנסת. לא פשוט להביא בן זוג חילוני לבית כנסת או כל מקום תורני אחר. זה נראה לו מאיים. אני הרגשתי שאני צריך ליצור מסגרת שתהיה דומה למה שהיא מכירה. לצורך כך הדגשתי את הצד החוויתי והאמנותי שקיימים בדת.

"הבאתי מעולם היהדות צדדים שהיא מכירה, התחלנו להתעסק ביחד באמנות ומדיטציה. המטרה היתה ליצור סביבה לא מאיימת. אירגנו שבתות וסעודות ביחד לזוגות שנמצאים במצב דומה והיה מקסים".

נחוץ מישהו מבחוץ
אבל, כאמור, לפני שהיה מקסים, היה קשה. להם ולזוגות שפגשו בדרך. "לבעל תשובה יש בדרך כלל הרבה התלהבות", מסביר ברעם, "זה יפה, אבל זה יכול להיות גם אסון. כי הוא מרגיש קדושה ולא את הצד השני. אין יכולת להתאים את ההתלהבות שלו לאישה ולילדים. בעל תשובה לא פעם רוצה לדהור קדימה, אבל בשביל הזוגיות שלו, מישהו צריך למתן אותו כי הוא לפעמים מושך לכיוונים לא הגיוניים.

"אני רואה אנשים שמתרסקים. הם לא רואים ממטר את האישה והילדים. ואם האישה לא מספיק חזקה, זה מתפרק. כי יש לה עסק עם אדם שחושב שגילה את הקדושה והוא רץ איתה קדימה ולא מבין שאת הקדושה שהוא גילה הוא צריך להכניס הביתה. כשהתחלתי לחזור בתשובה, גם אני הייתי קיצוני, אבל נרגעתי מהר ורכשתי כלים, ובהמשך אישתי, שהיא אישה חזקה מאוד, בחרה להמשיך ולבנות איתי בית. אצלנו, תוך כדי עשייה משותפת, הפערים הצטמצמו. בסוף גם היא חזרה בתשובה".

גם כשצולחים את השלב הראשון והקשה של זוגיות משותפת, מגיע המקצה השני - ילדים. "ילדים זו יצירה משותפת, ושם הדברים יותר רגישים", מסכים ברעם. "בשנים הראשונות זה פחות בעייתי, אבל כשהם מתחילים ללכת לגן ולבית ספר עולות בעיות. כל זוג מוצא פתרונות
שונים. אני מכיר זוג ששולח את הילדים לבית ספר חילוני, ונותן לילדים תיגבור תורני אחר הצהריים. יש כאלה ששולחים לחוגים תורניים.

"לדעתי, מהרגע שיש ילדים חייבת להיות למשפחה תמיכה של איש מקצוע או רב, אני לא מבין איך בונים את זה בלי ייעוץ, כי זה משהו מאוד גדול. הרי בכל פעם שאתה רב, הילדים קולטים את זה. אז אולי תרוויח כשרות במקרה ספציפי, אבל תפסיד משהו אחר בסופו של דבר. אדם לא נולד עם הכלים להתמודד עם סיטואציות כאלה, הוא צריך לרכוש אותם. חייב להיות מישהו שלישי שלא מעורב רגשית, שיוכל להרגיע את הצדדים. כי הצד החילוני מאוד מפחד מהעולם הדתי, הוא פוחד שאם הוא ישלח את הילדים לחינוך דתי הוא ייאבד אותם, ואת הצד הדתי המתלהב צריך להאט ולהרגיע".

תרגיעו עם האור
ברעם מספר על זוג שמגיע לסדנאות, שבו הבעל דתי והאשה לא. הבעל חש שכבר התפשר על הכל והוא מחכה לפרס שמבחינתו יהיה חינוך דתי לילדים, אלא שכנראה זה לא יקרה - והם עומדים בפני משבר מאוד גדול. עבור אנשים כמותם, וגם אחרים שעוד לא מתבוססים בתוך משבר אלא רוצים למנוע אותו, יצר ברעם את הסמינר הזוגי, שכולל סדנאות מקצועיות בנושאי חינוך, שלום בית, זוגיות, דמיון מודרך, ועוד פעילויות כמו מעגלי נשים, דמיון מודרך, הרצאות של פסיכולוגים, מאמנים אישיים ועוד.
יוצאים לסיור 
"כשאנחנו בונים את הסמינר אנחנו חושבים משני הכיוונים", מסביר ברעם, "מהכיוון של שומר התורה והמצוות ומהכיוון של מי שלא, וזה כדי לאפשר לשני בני הזוג להרגיש בנוח. בזמן שמתקיימת תפילה, מתקיימות פעילויות אחרות למי שלא רוצה להתפלל. יש אווירה שמאפשרת המון מקום לכל אחד. במהלך הסמינר כל הזמן אנשים משתפים, גם בדברים מאוד אינטימיים. זה מיקס מאוד מפרה מכל הבחינות".

עצה טובה לסיום?
"הו, יש לי הרבה. אחת מהן זה ללכת לטיפול, זה לא עניין מגונה, זה דבר חשוב. חוץ מזה, אני חושב שבעלי תשובה צריכים להרגיע את האור שנגלה להם, והצד
החילוני לא צריך לפחד. אמנם הפחד שלהם מובן, כי הבית שהם הכירו משתנה והם נדרשים ללכת למקום לא מוכר, לעתים הם מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם, אבל זו אחריות של בן הזוג לדאוג שהצד השני יבין שזה לא נורא.

"מה שלי באופן אישי עזר זו שיטת ה'גם וגם'. הבנתי שלא יכול להיות פה הדגם של 'או-או', זה לא שאו שאני אקבל מה שאני רוצה, או היא. אלא אנחנו צריכים ליצור משהו משותף שאותו צריך לטפח ולעצב, וזה מצריך עבודה משני הצדדים, במקרים האלה סף הרגישות מאוד נמוך וכל אחד צריך להתגמש, כדי שייווצר ביחד משהו משותף".