הטלפון שלנו:
077-2172770

פורום זוגות מעורבים - דתי חילוני

<
חזרה בתשובה ושינוי כאילו ביום אחד מהפך
רוית - rabit82@walla.com
03/10/2015 23:57:23
שלום ותודה רבה על הפורום המחבק הזה שגורם לי להרגיש שהתגובות שלי הן נורמליות אם אפשר לקרוא לזה כך. אני בת 33 עם בן זוג שמכירים שנתיים וכזוג נמצאים יחד שנה מתוכה יותר מחצי שנה גרים בבית אחד. מתחילת הקשר היה בו משהו שזיהיתי כקרבה לדת והבהרתי לו שאני לא מתכוונת לחזור בתשובה ושאם זה הכיוון שלו אז כדי לסגור את העניין כבר אז. הוא היה רק מחייך בשקט הזה שלו , כאילו הוא יודע משהו שאני לא יודעת, נותן לי להוציא קיטור וממשיכים כאילו כלום. היינו אמורים לפני חודש וחצי לעבור לגור יחד וקצת לפני המעבר עלו אצלי תחושות שלא היה לי הסבר להן. מאפיין שלו הוא השקט הזה שבעצם מניע רכבת ארוכה ללא הפסקה של מחשבות שמתנהלות בינו לבין עצמו בראש. חוסרים שלא באמת ידענו להגיד מהם ביחסים, עלו בשיחה ביננו ופתאום ספק שלו מהכיוון שהוא רוצה בחיים ( השלמת לימודים, עבודה חדשה) מנעו ממנו את הצעד , הרגשתי את המצוקה שלו ויחד עם זאת העלבון שלי וכעס גדול. זה המשיך למחשבה על לימודים בירושלים ( אנחנו גרים בצפון השרון ואני סטודנטית לתואר שני בחיפה) , נסיעה לאומן בראש השנה והחלטה לשמור שבת, פתאום ברכות על הכל... ולאן זה ימשיך אני לא יודעת. אנחנו כל תקופת הזמן הזאת במן חשבון נפש יותר שלי מאשר שלו מה עושים. האם להמשיך ביחד? האם אני אעכב אותו מההתקדמות הרוחנית שלו? כאשר דיברנו על הדברים קצת לפני כל השינוי אז גיליתי לראשונה שהוא רוצה אורח חיים דתי בבית , איכשהו הגענו להבנה שזה חייב יהיה להיות הדרגתי אבל לווה בהמון חששות שלי, מה אם אני לא אתחבר. מה יהיה אז? אני כן הבעתי רצון ללא קשר אליו בתור מי שמגיעה מבית מסורתי בבדיקה שלי את הקונפליקט שיש לי עם האמונה ( מה יש או אין, מה זאת האמת שכולם מדברים עליה ובכלל, להצליח להיות באמונה אמיתית, אם אפשר בכלל) הדרך שלו היא כל כך מהירה שאני מרגישה בטיסה שאני לא יודעת האם להישאר ובסוף תהיה נחיתה בחוף מבטחים, או לרדת משם, לא להילחם, למרות שאני מרגישה שאני אוהבת אותו, ( אני מנסה לחשוב למה אני אוהבת אותו ואני לא יודעת למה)? ואני כועסת, אני לא מצליחה לשחרר מזה תחושת חרדת נטישה, ופתאום עדיפות שנייה, השינוי הפתאומי. במהלך התקופה הזאת אמרתי לו שאין לי כלים להתמודד עם זה ופעמיים כבר ניסיתי להגיד שאולי כדאי להמשיך הלאה כל אחד אבל לא הצלחתי לשכנע אפילו את עצמי. אני מפחדת לעשות טעות ולשחרר ומצד שני אני מפחדת לעשות טעות ולמצוא את עצמנו בתסכול הנובע מהקושי לקבל ולהכיל אחד את השני. חשוב לציין כי הסכמנו שניינו על רצון למציאת דרך משותפת, יחד עם זאת אני מרגישה שרוב המאמץ , הויתור באים כרגע ממני. אשמח לעצה!!! ** נכנסתי לארועים ואין שום דבר מעודכן לחודשים הבאים. האם יש סדנא/מפגש ל'זוגות עם פערים בהשקפה הרוחנית לפני נישואין'. תודה רבה